http://gizmodo.com/5167547/step-inside-the-cardboard-office
4/27/2009
4/26/2009
"Spontaneous"
spontaneous
A
adjective
1
wild, spontaneous
produced without being planted or without human labor; "wild strawberries"
2
ad-lib, spontaneous, unwritten
said or done without having been planned or written in advance; "he made a few ad-lib remarks"
3
spontaneous, self-generated
happening or arising without apparent external cause; "spontaneous laughter"; "spontaneous combustion"; "a spontaneous abortion"
החומר -מסמר כדור- פירוק ריקבון
בעקבות הנחייה של שרון להסתכל על העבודה שנעשתה בקטקומבה בצרפת, וגם בהסתכלות שנייה על אתר הבנייה של הרכבת הגעתי לדימוי פורנוגרפי משהו, אבל מאוד קשור אליי.
מוות הוא נושא לא רחוק ממני בכלל, אני תמיד מתעניין בספרות אומנות או קולנוע שעוסק בנושא, גם במסגרת הלימודים וגם מחוץ לה, כשהייתי דתי ועד היום אני יכול להגיד שפסוקים בקוראן שמדברים על נושא המוות והתהליך שהגוף והנשמה עוברים הם אלו הפסוקים אשר הכי הרבה השפיעו עלי מתוך כל השאר -כשאתה בן שתיים עשרה ההבטחה של 72 בתולות לא כל כך מפתה, נטייה או עניין זה עלול להציג אותי באור שלילי , של אדם אפל דיכאוני או פסימיסט, אני יכול להבין זאת, אבל אל דאגה העיסוק שלי במוות הוא מקצועי ואינו אישי, חשוב לי להבהיר זאת לפני שיבקשו ממני לפנות לטיפול פסיכולוגי :), חוץ מזה אני לא הייתי בלוויה או בבית עלמין כבר 17 שנים, גם לא של חבריי הילדות שלי, במבט לאחור אני חושב שזה היה נסיון -מאוד מוצלח- לשמור את עצמי רחוק מהעניין ולאות אותו דרך מסננת ולא באופן ישיר, אז אני יציג את הדימוי :
זה כבר כמה לילות שאני קם בשעות מאוד מוזרות של היום אך מאוד הגיוניות מספרית , התת מודע שלי מנסה לשדר לי משהו שאני לא מצליח להבין, וגם חלמתי אתמול, זה די אירוע בשבילי אני לא חולם, לא העזתי לחזור לישון זה די הפחיד אותי החלום הזה, קמתי התלבשתי ויצאתי מהבית עם כוס קפה וחפיסת סיגריות ביד, האויר בחוץ היה נקי וצח באופן מעיק, והשקט שמחלחל לתוך העצמות שלי די הפחיד אותי, היה נדמה לי שאין אחר מלבדי בעולם, משך זמן מה הסתובבתי במרכז העיר וניסיתי למצוא אדם אחר שיאשר לי שלא הגיע סוף העולם, לקח את כולם ושכח אותי לבד, זו הייתה שעת בוקר מאוד קרה ואפלה ,אור השמש בקושי בקע, הכל היה אפור דוחה, ואין צללים.
הגעתי לרחוב שמאי מכיכר ציון, הסכלתי על אריזות האבנים העשיות עץ שעתידי לגנוב מהאתר, לאחר שהעובדים יפרקו אותם ויוציאו מהם את הבשר שמחזיק את הצורה הקוביתית שלהן, ישבתי על אחת האריזות ולאט מאוד התחלתי לגעת בו זה היה עץ יבש גס ומלוכלך, לגמתי קפה שאפתי עשן ונרגעתי קצת, ברגע שהשרירים של כתפיי נרפו קצת הרגשתי שלושה מכות קור בחזה, זה היה יכול להפחיד אותי מאוד אילו זה היה כאב לא מוכר, הצלחתי להירגע וספגתי את הכאב, שיננתי כמה פסוקי קוראן ובירכתי את הרוחות והנשמות מסביבי בברכת שלום, דיברתי איתן קצרות.
לאחר שפתחתי את עיניי שהיו עצומות ללא ידיעתי הסתכלתי שוב על העיצים וראיתי אותם, הבנתי שהיו שם חיים קודם לכן שהיו טמונות בהן נשמות, ועכשיו הם מוטלים ברחוב כמו גופות לאחר טבח, מלאי פגמים חורי מסמרים וכדורים, נרקבות ומתרפקות לאיטן, זולפות מתוכן את החיים, מאבדות את הבשר והעור שמחזיק את צורתן והופכות לחלקים ולאובייקטים נפרדים, רחוב שמאי נראה לי פתאום כמו שדה קרב דומם, כמו רחוב עזתי לאחר ביקור ישראלי, האוויר הקר האור האפור שצבע את הכל והשקט מחריש האוזניים חיזקו את ריח המוות מסביבי, ואני עומד שם כאילו אינני הדברים קורים מעצמם הגופות נרקבות והעץ מתייבש שנייהם מאבדים את הנשמה שבהן, מאבדים את הבשר שנותן להן צורה, ונשאר רק חלקים שווים בצורתם
מוות הוא נושא לא רחוק ממני בכלל, אני תמיד מתעניין בספרות אומנות או קולנוע שעוסק בנושא, גם במסגרת הלימודים וגם מחוץ לה, כשהייתי דתי ועד היום אני יכול להגיד שפסוקים בקוראן שמדברים על נושא המוות והתהליך שהגוף והנשמה עוברים הם אלו הפסוקים אשר הכי הרבה השפיעו עלי מתוך כל השאר -כשאתה בן שתיים עשרה ההבטחה של 72 בתולות לא כל כך מפתה, נטייה או עניין זה עלול להציג אותי באור שלילי , של אדם אפל דיכאוני או פסימיסט, אני יכול להבין זאת, אבל אל דאגה העיסוק שלי במוות הוא מקצועי ואינו אישי, חשוב לי להבהיר זאת לפני שיבקשו ממני לפנות לטיפול פסיכולוגי :), חוץ מזה אני לא הייתי בלוויה או בבית עלמין כבר 17 שנים, גם לא של חבריי הילדות שלי, במבט לאחור אני חושב שזה היה נסיון -מאוד מוצלח- לשמור את עצמי רחוק מהעניין ולאות אותו דרך מסננת ולא באופן ישיר, אז אני יציג את הדימוי :
זה כבר כמה לילות שאני קם בשעות מאוד מוזרות של היום אך מאוד הגיוניות מספרית , התת מודע שלי מנסה לשדר לי משהו שאני לא מצליח להבין, וגם חלמתי אתמול, זה די אירוע בשבילי אני לא חולם, לא העזתי לחזור לישון זה די הפחיד אותי החלום הזה, קמתי התלבשתי ויצאתי מהבית עם כוס קפה וחפיסת סיגריות ביד, האויר בחוץ היה נקי וצח באופן מעיק, והשקט שמחלחל לתוך העצמות שלי די הפחיד אותי, היה נדמה לי שאין אחר מלבדי בעולם, משך זמן מה הסתובבתי במרכז העיר וניסיתי למצוא אדם אחר שיאשר לי שלא הגיע סוף העולם, לקח את כולם ושכח אותי לבד, זו הייתה שעת בוקר מאוד קרה ואפלה ,אור השמש בקושי בקע, הכל היה אפור דוחה, ואין צללים.
הגעתי לרחוב שמאי מכיכר ציון, הסכלתי על אריזות האבנים העשיות עץ שעתידי לגנוב מהאתר, לאחר שהעובדים יפרקו אותם ויוציאו מהם את הבשר שמחזיק את הצורה הקוביתית שלהן, ישבתי על אחת האריזות ולאט מאוד התחלתי לגעת בו זה היה עץ יבש גס ומלוכלך, לגמתי קפה שאפתי עשן ונרגעתי קצת, ברגע שהשרירים של כתפיי נרפו קצת הרגשתי שלושה מכות קור בחזה, זה היה יכול להפחיד אותי מאוד אילו זה היה כאב לא מוכר, הצלחתי להירגע וספגתי את הכאב, שיננתי כמה פסוקי קוראן ובירכתי את הרוחות והנשמות מסביבי בברכת שלום, דיברתי איתן קצרות.
לאחר שפתחתי את עיניי שהיו עצומות ללא ידיעתי הסתכלתי שוב על העיצים וראיתי אותם, הבנתי שהיו שם חיים קודם לכן שהיו טמונות בהן נשמות, ועכשיו הם מוטלים ברחוב כמו גופות לאחר טבח, מלאי פגמים חורי מסמרים וכדורים, נרקבות ומתרפקות לאיטן, זולפות מתוכן את החיים, מאבדות את הבשר והעור שמחזיק את צורתן והופכות לחלקים ולאובייקטים נפרדים, רחוב שמאי נראה לי פתאום כמו שדה קרב דומם, כמו רחוב עזתי לאחר ביקור ישראלי, האוויר הקר האור האפור שצבע את הכל והשקט מחריש האוזניים חיזקו את ריח המוות מסביבי, ואני עומד שם כאילו אינני הדברים קורים מעצמם הגופות נרקבות והעץ מתייבש שנייהם מאבדים את הנשמה שבהן, מאבדים את הבשר שנותן להן צורה, ונשאר רק חלקים שווים בצורתם
החומר- מקור
כחלק מפרויקט שיפור פני העיר ירושלים ופרויקט הרכבת הקלה החלו משאיות לפזר לאורך רח' יפו ורח' שמאי אריזות אבן ריצוף מסוג גרניט שרופה, אבן זו היא אבן גרניט שעוברת טיפול בחום קיצוני, דבר שגורם לשריפת השכבה החיצונית של האבן, בשל רמת הדחיסות הגבוהה של האבן היא נשרפת באופן אחיד, לאחר קירור מהיר מאוד מתקלפת השכבה השרופה בקלות ונחשף משטח מט מחוספס במראה אך עדיין נעים למגע, בשל תכונות אלו האבן היא אידאלית לריצוף מדרכות, אני אישית יכול להגיד שאני מעדיף אבן זו על פני אבן ירושלמית לריצוף מדרכות ובכלל, היא לא מחליקה בגשם ואינה אוגרת לכלוך, והיא גם שחורה מה שנותן קונטרסט ואמירה עיצובית ביקורתית מאוד יפה לבניינים הלבנים ביורשלים.
מה שעניין אותי באריזות אלו הוא לא המוצר, אלא החומר שממנו עשויה האריזה, אריזה זו נקראת בלשון העובדים "משטח",
עשויה עץ המחובר במסמרים, כשמו הוא משטח בגודל של 1.2 מטר על 1 מטר בגובהה של 0.2 מטר מהאדמה, צורה זו כמובן מתאימה לכלי השינוע שמוביל את המוצר מהמפעל למשאית ההובלה וממנה ליעד -מהמשאית לאתר הבנייה במקרה שלנו- העמסת המוצר על המשטחים היא לגובהה, "ערימת" המוצר יכולה להגיע לגובהה של 2 מטר, במקרה של ארגזי ירקות לדוגמה, ולכן יש צורך תמיד לחזק את הצורה עם חבלים או ניילון נצמד תעשייתי, אומנם משטחים אלו של האבנים הם יותר משוכללים, בדרך כלל קיים רק המשטח התחתון שעליו מעמסים את המוצר ואז עוטפים את הכל בחבלים או בניילון נצמד תעשייתי, במקרה של האבן דפנות עץ באות בנוסף לניילון ש"תופס" את המוצר, והניילון עצמו הופך למין ריפוד שמגן על האבן , דפנות אלו פחות מסייבים מהמשטח התחתון, ואני יציבים בצורתם בפני עצמם, האבן נותן את הייצוב העיקרי שלי האריזה המשטח התחתון נושא את העומס של האבן והדפנות מאגדות את הכל ביחד, אם לא הבנתם אז תקפצו לרחוב יפו יש מלא משטחים כאלה.
מה שעניין אותי באריזות אלו הוא לא המוצר, אלא החומר שממנו עשויה האריזה, אריזה זו נקראת בלשון העובדים "משטח",
עשויה עץ המחובר במסמרים, כשמו הוא משטח בגודל של 1.2 מטר על 1 מטר בגובהה של 0.2 מטר מהאדמה, צורה זו כמובן מתאימה לכלי השינוע שמוביל את המוצר מהמפעל למשאית ההובלה וממנה ליעד -מהמשאית לאתר הבנייה במקרה שלנו- העמסת המוצר על המשטחים היא לגובהה, "ערימת" המוצר יכולה להגיע לגובהה של 2 מטר, במקרה של ארגזי ירקות לדוגמה, ולכן יש צורך תמיד לחזק את הצורה עם חבלים או ניילון נצמד תעשייתי, אומנם משטחים אלו של האבנים הם יותר משוכללים, בדרך כלל קיים רק המשטח התחתון שעליו מעמסים את המוצר ואז עוטפים את הכל בחבלים או בניילון נצמד תעשייתי, במקרה של האבן דפנות עץ באות בנוסף לניילון ש"תופס" את המוצר, והניילון עצמו הופך למין ריפוד שמגן על האבן , דפנות אלו פחות מסייבים מהמשטח התחתון, ואני יציבים בצורתם בפני עצמם, האבן נותן את הייצוב העיקרי שלי האריזה המשטח התחתון נושא את העומס של האבן והדפנות מאגדות את הכל ביחד, אם לא הבנתם אז תקפצו לרחוב יפו יש מלא משטחים כאלה.
הסמוראי העיוור
כחלק מאותה שיח על ספונטאניות, שרון הזכיר את המהלכים קובעי הגורלות של מייק טייסון, אני לא מעריץ גדול של האיש -מוחמד עלי הוא הגדול ביותר לדעתי, אבל הדימוי ששרון נתן הוא בהחלט אחד כזה שאני יכול להתחבר איתו, תמיד הערצתי את היכולת של אומני הלחימה להיכנס ל STATE OF MIND שהוא שונה מזה שאני מכרים בחיי היום יום שלנו, תהליך קבלת ההחלטות במצבי לחץ הוא מדהים בעניי בעיקר בשל העובדה שזהו תהליך שלא נכנע לחוקי ההגיון או למוסכמות שאנו מכרים בדרך כלל, אקטים שהם חסרי כל הגיון אבל ברגע שהם קורים, בדיעבד, זה נראה כמו הדבר היחידי שהיה יכול לקרות, נדמה -לאחר מעשה- שזה הדבר הנכון ביותר לקרות, מכן אני מגיע למסקנה שאנו -אני לפחות- יכול להגיד\לתפוס או להגדיר אקט כספונטאני רק לאחר שהוא נהיה נחלת העבר .
ספונטאני, מה זה???
לאחר שיחה שהייתה לנו בכיתה, די בתחילת הסמסטר התחלתי לחפש את המשמעות של המילה, או יותר נכון את המשמעות של אקט שמוגדר ספונטאני ובעיקר מה מבדיל אותו מאקט "רגיל", אז עשיתי כמו שאני עושה תמיד כשיש לי שאלות עמוקות יצאתי לבר השכונתי לשתות עם כמה חברים זקנים ואומנם משכלים אך שיכורים בשמחה בעיקר.
נכנסתי לבר עשיתי את סיבוב ה"שלום אחי\אחותי מה המצב?" הרגיל שלי, לקחתי לי משקה וניגשתי למשה -הישראלי של החבורה- דיברתי איתו על קצת שטויות ושאלתי את שאלת הערב, הוא אמר - לאחר שהוא צייר על פניו הבעה מאוד מופתעת - "מה זאת אומרת מה זה ספונטאני " בטון כועס גבוהה אך בעיקר מופתע " ספונטאני זה.... זה... נו מה אתה לא יודע מה זה ספונטאני... זה ... נו אתה יודע זה כך משום מקום... זה כמו השאלה שלך עכשיו", אני קיצרתי צוואר, כיווצתי גבות עבות, לחצתי את המשקפיים לחלקו העליון של האף ועיקמתי שפתיים, הוא המשיך " כן...כן כך, זה שאלה שבאה משום מקום, רק לפני 59 שניות דיברנו על זה שאני מבוגר מדי בשביל להתחיל עם ההיא ואתה פתאום נופל עלי כאילו מקריפתינאוס*", משה קילל את היום שבו חשבו על חוק הפסקת העישון במקומות ציבוריים הוא קילל גם אותי על הדרך ויצא לעשן סיגריה.
אני נשארתי המום, הבנתי פתאום שאני בעיניו של משה הייתי ספונטאני!! איך ייתכן הדבר? חשבתי לעצמי, הרי יצאתי מהבית על מנת לפגוש אותו ועוד כמה אנשים בשביל לשאול את השאלה הזו, זה היה אקט מתוכנן מראש ואפילו מחושב , משה לא ידע להסביר לי מה זה ספונטאני אך התנחמתי בזה שהוא - אומנם בלי כוונה- הראה לי שספונטאניות היא כמו יופי, בעניי המתבונן , או במילים אחרות זה יחסי, ומכאן אפשר להשליך בקלות ולהגיד שזה גם תלוי תרבות, זמן ואינדיוודואל, אנשים יכול לראות בך או במעשייך ספונטאניות אף שאתה אדם מתכנן ומחשב את צעדייך מראש.
ניערתי את הראש וניגשתי לעמנואל -הספרדייה והיפה של החבורה- עם כוס בירה ביד שמואל ושני צ'ייסירים של ערק ביד ימין, עמנואל הרימה את הסנטר כיווצה את שרירי הבטן ופינתה לי מקום מאוד צר לידה על הספסל דמוי תחנת האוטובוס שהיא ישבה עליו, ישבתי לידה ולאחר גינוני הנימוסים הרגילים מהר נפלתי עליה מקריפתינאוס* עם שאלת היום, היא העמידה פנים חושבת קצת כאילו היא מנסה להיזכר במשהו ואז אמרה בקול מלומד " יש מילה בלטינית שמאוד דומה למילה ספונטאני, "ספונטו" והמשמעות של המילה הזו זה חדש, אם זה המקור של המילה אפשר לעשות את הקישור ולהגיד שספונטאני זה דבר חדש", לפני ששקעתי בניסיון להפנים את אשר אמרה היא הרימה יד מאיימת וקול מזהיר " אבל יש תנאי" היא אמרה " זה חייב להיות משהו חדש שקורה בלי שום סיבה, זה מחוץ למעגל הדיטירמינזם, משהו בלי סממנים מקדימים בלי אזהרה ובלי הסבר, זה לא משהו שבא מתוך מחייבות או ציווי, זה לא בא מתוך צורך שלך או של אחרים אלא אם כן זה הצורך שלך אתה בעצמך לעשות משהו ספונטאני ולא משנה מה הוא", היא אמרה את זה ואני שקעתי בניסיון להפנים את אשר אמרה.
חשבתי לגשת לגון -הבריטי של החבורה- אבל נהיה קצת מאוחר, חוץ מזה גון הוא לא אדם אמין במובן הכי לא מעליב של המילה, הוא פשוט בן אדם שאתה מדבר איתו על התוכניות שלו למחר ויהיה לו אלף דברים לעשות, ואז משום מה הוא ישן עד מאוחר, סתם כי בא לו, בן אדם כזה שאתה תשב איתו לשתות בירה ואז הוא ילך לשירותים ולאחר 10 דקות אתה תוהה לעצמך איפה הוא נעלם ופתאום את רואה אותו בטליווזיה בשידור חי עם מיקרופון ביד ומשדר מכיכר ציון לטילוויזה הבריטית, הוא פשוט בן אדם כזה, הוא בן אדם.... ספונטאני ???
Subscribe to:
Posts (Atom)