Spontaneous Architecture: דיבור לקיר למרות הרוק

6/02/2009

דיבור לקיר למרות הרוק

ארכיטקטורה ספונטנית - המימד הפרפורמליסטי

יש דיון ארוך ורחב, את קצה המזלג שלו חלק מאיתנו שמע הבוקר בשיעור של פ' אפרת על מקומו של הפרפורמליזם באדרכילות בת ימינו.

דיקשנרי.קום לא ידע מה המילה הזו אומרת, וכך גם ויקיפדיה.

אבל מדובר באיזו תנועה שאיכשהו המשיכה את דרכה של הפורמליסטים, ואולי שילבה קצת "ביו-אורגניקה", עם הרבה מאוד מגה הרצים של מעבדים סופר אלקטרונים השועטים במנועם של טרה מחשבים.
הכל יוצא נורא מורכב, כאילו אורגני, אבל רק כאילו, וזה מקצר את תהליכי היצור ומאפשר יצור סדרתי.
או במילים אחרות - בו נבנה סדרה של חוקים שאף בן אדם לא יכול לחשב, נכניס את כל הפרמטרים במחשב, ניתן לו לחשוב על זה כמה ימים ותצא מזה חזית. טוב? - טוב. לא טוב? נעשה עוד 10 ונבחר משם משהו יפה.

אבל מה?
זה רק נראה כאילו אורגני, כאילו חי, או אולי היה חי ועכשיו קפא.

מזכיר לי קצת את התערוכה הזו של "הגרמני עם הגופות".
הכל נראה כאילו אורגני, כאילו אמיתי, אבל כל הפורמלין הזה, שהוא בכלל אקרילי יוצר ריחוק עצום ומוחשי.
הגופות מתות, קפואות, מבריקות תחת הפולרסנטים בברק של ויניל ולא רק שהם לא חיות, הם מעלות ספק תחת השאלה - האם זה בכלל היה חי פעם.

הביניינים הללו, הפרפורמליסטים, מעוררים בעיני את אותה סלידה.
בכדי להראות מספיק אורגנים - טבעיים מטביעים אותם בכל כך הרבה פלסטיק, וסיליקון, והכל מהר ועכשיו שנראה שהרעיון האורגני שכח את שמו.

אורגן, או איבר בשפתינו, לרתום לאדריכלות תכונה "איברית" או אורגנית, זה על ידי הרחבה והעשרה של מערכות היחסים אותם מקימים האיברים השונים. הרי רק בבית מטבחיים אנו רואים את האיברים האורגנים מסודרים אובייקט לצד אובייקט.
לבל אטעה, דיונם של הפרפורמליסטים אינו ביו-מימטי במהותו, אבל כמובן שמדובר בתנועה ששמה לעצמה קודם כל את המימד הפרפורמטיבי - המיצגי של המלאכה הארכיטקטונית. (מיצג לעומת מיצב - במיצב ישנו אובייקט מוצב לראווה, במיצג ישנה סיטואציה חללית ואנו, כצופים, שותפים לה. ש.ש.)
המימד הפרפורמטיבי, אם כן, מתרחש בזמן שאנו פועלים בחלל, כלומר במשך הזמן שבו יש בו אנשים. לקוחות, אלה שבשבילם בונים את כל הדברים שבונים. (לא בונים בשביל היזמים כמעט כלום, הם אלה שבונים, אנחנו פשוט עוזרים להם לעשות את זה...) כלומר, ההגדרה היחידה אשר מובנת בתהליך בצורה אינטגרלית היא שהצורה האורגנית הזו, שהתאמצנו כל כך שתהיה מורכבת, קודם כל תהיה קפואה. נדע איך היא נראית. חוק היסוד של הפרפורמליסטים הוא שהם דטרמיניסטים בהגדרה.

ולמה אני מקשקש על פרפורמליזם בבלוג הנושא את השם ארכיטקטורה ספונטנית?

כי אני מאמין שיש לאדריכלות ספונטנית כמה דברים ללמד את התנועה הפרפורמליסטית. המורכבות המוחלטת אותה מנסים הפרפורמליסטים לתפוס שמורה בידיו של הטבע, בעודו חי, לא קפוא. כי הוא תמיד בתנועה, תמיד צובר, תמיד לומד, תמיד משתנה. הוא לא משומר בפורמלין.

התנועה המוכלת בספונטניות, הביק'א'בראק, פליי ביי ווייר, הפארטאץ', והעבודה הערבית מכילים את הדינמיות הזו. ובכך הם מצליחים להפיח רוח חיים וייחודיות גם באובייקטים סדרתיים. לעגל פינות. כמו שתבנית ביצים יודעת להראות כמו סונטה ברה מינור, או ערימה של בלוקים יודעת להפוך לקיר/כיסא/עדנית/ואדן בד בבד, סימולטנית ובו-זמנית.

הטכנולוגיה של ימינו יודעת לייצר כל צורה לא משנה כמה היא מסובכת או מורכבת. ולא רק זה, היא גם יודעת לייצר רבבות כאלה ממש בזול. גם אם צריך שכל אחד יראה מעט אחרת. בסוף אנחנו כבר יודעים איך זה יראה. וזה לא ידע להראות באף צורה אחרת. זה מה שזה וככה זה. למה לנו להסתפק במועט?

סוף מחשבה בדימוי תחילה.
- או -
הקיר ללא הטיח הרבה יותר ספונטני מהקיר המגומר, שכן יש לו מחברים לקיר ניצב כמעט בכל אורכו.

שובל.

1 comment:

WCBCJune 3, 2009 at 12:35 AM
למיטב ידיעתי המילה "פרפורמליסטי" היא תחדיש (ניאולוגיזם) של ערן נוימן שאצר תערוכה בשם זה בביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל אביב. אם הבנתי נכון, הטענה שעמדה ביסוד התערוכה היא שאותה ארכיטקטורת בלובים המיוצרת על ידי תוכנות תלת ממד מתקדמות אינה עוד רק עניין פורמלי ואינה מבטאת רק חיפוש אחר צורות חדשות, אלא עושה שימוש באותם כלים ממוחשבים על מנת לפתור בעיות ממשיות (אקלים, אנרגיה וכדו').
לדעתי הבעייתיות בכיוון הזה נובעת בשל הפער העצום שרק הולך וגדל בין טכנולוגיית הבנייה ובין טכנולוגיות הדימוי והחישוב. בכל המקרים שראיתי עד כה, הבניין הגמור מהווה רק ייצוג דהוי ומגושם של הדימויים הנוצצים במחשב. אני לא בטוח שיש באמת מישהו שיוכל לשכנע אותי שדווקא הצורות האלה הן הכי טובות מבחינה אקלימית, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר לבנות אותן בלי לחלק לסגמנטים, לעשות תפרים, ולהשתמש בהרבה פחחות, ושזה ממש לא פשוט לשים שם ארון או שולחן. הטכנולוגיות של הבנייה עדיין יותר קרובות לבניית מודלים מבלזה בקלוב הארונאוטי, מאשר לדימויים במחשב, ועד שלא ימציאו מדפסת תלת ממדית בגודל של בניין, כך שהבניין יהיה מעין פלוט של התוכנית, העניין הזה לא יהיה ממש פתור.
ReplyDelete
Replies

Add comment

Note: Only a member of this blog may post a comment.

Subscribe to: Post Comments (Atom)

cover photo: SABA 2013, Spring in Hiriya: Guy Ehrlich, Michelle Hites, Shamir Zalkin / Humanesting

In spring 2013 SABA arrived at Park Ariel Sharon in Hiriya. Initiated by Dr. Martin Weyl and planned by Latz+Partner, this project strives to rehabilitate the garbage mountain that has been sprawling in this place since the end of the Independence War, to develop 8000 Dunums of open areas, fields, streams and ponds and to re-use them for various cultural, natural and leisure activities. During the semester, the students studied the park and its environmental challenges; they had to plan and to build 4 structures that cast shadows of 25 sqm each. The budget was fixed to zero. The structures will stand in the park from June 24th for 10 days.

Toward a non-violent architecture: Summer 2014 in India

‪In summer 2014, between September 11th and October 23rd, Spontaneous Architecture returned to India for an International studio held in collaboration with CARE school of Architecture in Trichy.

‪The program combined a 3-week intensive traveling seminar in 3 very different Indian Cities (New Delhi, Chandigarh and Ahmedabad) with a 3-week spontaneous architecture workshop at the KVK research agricultural farm in the southern state of Tamil Nadu.‬

‪During this workshop, Israeli and Indian students worked together and designed and built 6 small structures that would serve for farmers' markets and exhibitions.‬

Black Water, Grey Water: Spring 2014 at OCCUPYTLV Tent City

In summer 2011 Tel Aviv experienced a huge wave of protest, mainly due to the housing prices. The protest occupied the city's center during all the summer, From July 14th, when young Dafni Leaf spontaneously erected a tent in Rothschild Boulevard to the September 3rd "One Million Demonstration" in Kikar Hanedina [State Piazza). Soon later, most of the protesters packed their tents and went back to their too expensive homes, leaving behind only those who insisted to stay and many others, who did not have anywhere else to go.

On November 27th 2012, in accordance to an agreement originally made between the activist Tamir Hajaj and the Tel Aviv Municipality, the remains of the summer 2011 Tel Aviv protest Tent City were removed from Rothschild Boulevard and exiled to the Volovelsky-Karney park. Situated in the Tel Aviv's north eastern margins, the park was a green island surrounded by one of Israel's heaviest traffic, Tel Aviv's Central railway Station, Namir Road, Petach Tikva Road, Ayalon Freeway (hence its most common name, "Tsomet Parachat Drahim" - Crossroads Junction). The location was chosen because it was one of the only parks in Tel Aviv with public toilettes.

In 2013, a large portion of the park, about a third, was fenced to become the construction site of the "Loop", a new, gigantic infrastructural project which is to add a new connection to the Ayalon freeway and maybe one day would become a new station of Tel Aviv's mysterious Metropolitan train system. Tent-dwellers residing in the fenced area where asked to move to the unfenced area. The public toilettes was demolished; chemical toilettes offered and maintained by a private subcontractor of the project 's contractor were placed instead.

Today, OCCUPYTLV Tent City oscillates between a protest sit-in, a homeless shelter and a favela, and is occupied by few dozens of individuals . Each one of the occupiers has his own reasons to be there, they all protest either by protesting or by their mere survival in this place. However, apart sharing the shrinking space and infrastructures, the only thing they have in common is that none of them wishes to form a community with the others, and they do not form any organized community.

During spring 2014 SABA worked at OCCUPYTLV Tent City.

Summer 2013, Mitzpe Ramon

Located almost in the middle of route 40 from Beer-Sheva to Eilat and situated on the edge of the Ramon Makhtesh - the world's largest makhtesh (erosion cirque in the form of crater), Mitzpe Ramon was first settled in 1951 for a brief period of time by the asphalt workers of the route.

Few years later, in 1956, it was founded as a cooperative settlement for the mineral mining workers. A year later the cooperative was dismantled and the state took over: the small settlement soon became a tiny "development town" designed according the state planning apparatus of the late fifties, stacking new immigrants from Morocco in public housing projects.

In the following decades few more populations moved in:

During the Eighties, with IDF's redeployment in the Negev after the retreat from Sinai, Mitzpe Ramon absorbed a new population of Military professionals' families; in the Nineties new immigrants from former USSR; from the end of the 20th century few religious communities as well as a massive wave of young population of professionals and artists attracted to the spectacular landscapes of the desert.

Mitzpe Ramon is toady a local Council surrounded by the Har Hanegev Regional Council. Mitzpe's population counts some 5000 inhabitants. In the last decade Mitzpe Ramon tries shifting from the industrial and mining uses originally planned to eco-tourism: The hangars industrial zone has been transformed into an arts and crafts quarter, the stone quarries have been closed down and are about to be restored, a new luxury hotel, "Bereshit", was built near the Makhtesh's cliffs.

SABA will be working in Mitzpe Ramon from August 25th 2013 to October 2nd.

Spring 2013: Spring in Hirya

During the semester, the students studied the park and its environmental challenges; they had to plan and to build 4 structures that cast shadows of 25 sqm each. The budget was fixed to zero. The structures will stand in the park from June 24th for 10 days.