3/20/2011

צבי אלחייני / אנארכיטקט: על גורדון מאטה-קלארק


Splitting, 1974 / Gordon Matta-Clark

"מאטה-קלארק איתגר לקראת סוף שנות השישים את דיסציפלינות התכנון (האורבני, הבנייני, הדומסטי) באקטים פסבדו-אלימים, מתוכננים בקפידה, של הריסה ובפירוק מרכיבים חומריים ומבניים לקראת קריסה של קומפוזיציות קנוניות. הוא ניסר דרך חזיתות, קירות ורצפות של מבנים ארכיטיפיים גנריים – מבתי פרוורים ועד מבנים תעשייתיים נטושים או משרדים שהתרוקנו מהפרוגרמה המקורית שלהם ועמדו בפני הריסה – והשתמש בהם כאובייקטים לחקירות של יומיומיות, זמניות, עירוניות, פרווריות, רכוש, מיחזור, שאריות חללים, ארכיטקטורה אלטרנטיבית וסדר חברתי.
הזיהוי המקובל של מאטה-קלארק כאמן הריסה שיישם בארכיטקטורה את התיזות האנטרופיות של קודמיו באמנות, והתיוג השטחי שלו כמי שניבא את המחשבה הדקונסטרוקטיביסטית באדריכלות [3] עומדים ברקע המחקרים האחרונים עליו. אלה גם לא מבחינים מספיק בביקורת האוטופיסטית-פרגמטית החריפה של מאטה-קלארק על המודרניזם: אובססיית החיתוך וההתערבות הפיזית שלו בסטרוקטורות קיימות ביקשו לחלץ מתוך הבינוי היעיל של המודרניזם התאגידי – המכניסטי, הוולגרי והמעוות, כדבריו - את ההבטחה האוטופית המקורית של החלל המודרניסטי המורכב."

המאמר התפרסם במדור האדריכלות של מגזין סטודיו, גיליון 154.



3/14/2011

פיני מזרחי / נכנסו לפרדס

תצלום אוויר של שכונת שפירא, 1949

זהו סיפור על מעשה שהייתי עד לו לפני שנים רבות. הימים ימי מלחמת השחרור, אחרי כ"ט בנובמבר ולפני כיבוש יפו, בסביבות חודש מרץ של אותה שנה. זירת ההתרחשות היא הפרדס וגבולותיה הם: בצפון - רחוב סלמה, במזרח - שכונת גבעת משה א', בדרום - גבעת משה ב' ובמערב - רחוב בעל העקידה (אז אבן אדמה). במרכז הסיפור פרדס נטוש וגיבוריו הם תושבים משכונת שפירא: גברים, נשים וילדים, וביניהם גם תושב שהוא מחולל המעשה, אדון בשם קפלן. בזמן ההוא, אני נער כבן 12, ולמרות שעברו מאז למעלה מחמישים וחמש שנים, התמונה חקוקה היטב בזיכרוני. להמשך

(מתוך מוקי צור, שרון רוטברד (עורכים) לא ביפו ולא בתל אביב)