Showing posts with label עבודה ערבית. Show all posts
Showing posts with label עבודה ערבית. Show all posts

7/19/2009

הרכבת שלד


לאחר שמצאתי את המודולים אני מתחיל להרכיב את השלד

-קיר מזרחי ומערבי
לאלמנטים אלו אני משתמש במשטח המיוצר מהמודולים BB ו CC
(הקיר המערבי מורכב משלושה יחידות בלבד על מנת לקבוע את מפתח דלת הכניסה)

קיר מזרחי במצב עמידה (ההצב היא לא במקום אפשר לראות את הבית ספר מאחור כשלמעשה צריך לראות את ביתן ארכי-פארכי)

קיר מזרחי בזמן ההכנה, כדאי לציין שבשל בעיות גישה לאתר ומחסור בכח אדם הייתי מוכרח כל הזמן להרכיב את החלקים בחצר(על קרקע בטוחה) ואז להעביר אותם בתור יחידות (קיר, גג, רצפה) ולחבר אותם רק לאחר שהועלו לאתר בעזרת חבלים ושכנים טובים.
תודה לכל מי שעזר להרים :)


- קיר צפוני פנימי\צפוני חיצוני , גג ומעקה
לקירות אלו אני משתמש במודול AA שיכול לשמש בתור עמוד או בתור חגורה או בתור קורה, ההרכבה של הקירות הייתה בצורת מקשה אחת של כמה מודולים ביחד ( עמודים שהונחו על הרפצה ועליהם הורכב החגורה והקורה),עם סילוק הקוביות החופפות, הקובייה היא בעצם היחידה שממנה צומח ומורכב עליה הכל, וזאת כאמור על מנת לעבוד על הקרקע ולא ישירות באתר.

ההרכבה על הקרקע, AA אחד משמש כעמוד והשני כקורה, או שזה ההפך :) ולא בצחוק אני אומר שזה בעצם לא משנה, לאחר ההגבלה הנוקשה של מקור החומרים אני מפתיע את עצמי ויוצר מודול שאיפשר לי חופש רב בזמן העבודה וההצבה.



המעקה נבנה בנפרד באותה צורה רק 3\1 AA בתור עמוד לאחר מכן הוא חובר לקיר הצפוני חיצוני באתר .

לאחר ההצבה של הקירות החל תהליך הרכבת הקורות שבוצע באתר- לאחר ההכנה של AA שישמו קורות הם הולבשו על עמודי הקירות מה שאיגד את כל השלד מהקצה העליון.
(תמונה בהמשך)




7/16/2009

מודולציה - מודולים לבנייה

מיחידות הבסיס אני מרכיב ארבעה מודולים לבנייה

מודול AA -מורכב מ 6 יחידות בסיס מסוג B ו 4 יחידות בסיס מסוג A
-חיבור מסמרים-


מודול BB - הוא בעצם כמו מודל AA חסר אחד הדפנות - מורכב מ 3 יחידות מסוג B וארבעה יחידות מסוג A


מודול CC מורכב מיחידה אחת מסוג A ויחידה אחת מסוג מסוג B
שני המודולים BB ו CC מרכבים יחד את המשטח בתמונה







מודול DD מורכב מיחידת בסיס אחת מסוג C ומספר לא קבוע של יחידות A
במודול זה אני ישתמש ליצירת משטחים שיתפקודו כמעטפת - חלונות ההזזה לדוגמה



בנוסף למודולים אלו אני כאמור ישתמש ביחידות בסיס כמו שהם, קוביות למילוי המעטפת ויחידות בסיס C לריצוף במקומות הלא מגבהים- המרפסת- וישנם גם 4 תחתיות של אריזה האבן שאני משתמש בהם - בלי פירוק- למען בניית הריצוף בחלקים המגבהים ברצפה -מסדרון הכניסה ורצפת חלל השינה.


מודולציה - יחידות בסיס

לאחר הפירוק החל תהליך החיפוש אחר מודול הבנייה, תחילה ישנם המודולים הפשוטים -בצורה ה"טבעית"


יחידת בסיס A


יחידת בסיס B


יחידת בסיס C

משלושה יחידות בסיס אלו אני מרכיב את המודלים של הבנייה, אבל כמו שנראה בהמשך אני גם ישתמש ביחידות הבסיס -ביחידה A בעיקר-בלי שהם יהפכו לחלק ממודול מורכב יותר.





7/14/2009

האתר - מבט ראשון


יצירת קשר רוחני עם האתר- מתחברים



האתר שנבחר להקמת הביתן הוא גג המחסן של בית האומנים שנמצא בסמטה הדרומית שבין בניין בצלאל לבניין בית האומנים.




הבעיות הצפיות:
-סכנה בזמן העבודה
-בעית שינוע של חומרים
-גישה לאתר
-עץ התאנה
-שכנים, ארכי פרכי

יתרונות :
-עץ התאנה
-שכנים,ארכי פרכי
-אתר מעניין ומאתגר שהעבודה בו מחייבת שיתוף פעולה עם השכנים למען קביעת דרכי גישה ומיקום תנועה וורטיקלית


4/27/2009

החומר - פירוק שלב 3

הוצא של המסמרים ומיון לפי אורך







בכל אריזה יש בין 4 ל 6 קרשים שחתוכים בזווית ומייצרים את המשולש

החומר- פירוק שלב 2

הוצאה של מחבר המתכת



מכסה

תחתית

דפנות צד

דפנות צד עם משולש

המחבר -יש 8 בכל אריזה

החומר פירוק -שלב 1

מבט מנקודה לא אופיינית




בחינה ראשונה של החומר ב"תנאי מעבדה" - מחוץ לאתר הבנייה והסביבה הטבעית של האריזה

4/26/2009

החומר -מסמר כדור- פירוק ריקבון



בעקבות הנחייה של שרון להסתכל על העבודה שנעשתה בקטקומבה בצרפת, וגם בהסתכלות שנייה על אתר הבנייה של הרכבת הגעתי לדימוי פורנוגרפי משהו, אבל מאוד קשור אליי.
מוות הוא נושא לא רחוק ממני בכלל, אני תמיד מתעניין בספרות אומנות או קולנוע שעוסק בנושא, גם במסגרת הלימודים וגם מחוץ לה, כשהייתי דתי ועד היום אני יכול להגיד שפסוקים בקוראן שמדברים על נושא המוות והתהליך שהגוף והנשמה עוברים הם אלו הפסוקים אשר הכי הרבה השפיעו עלי מתוך כל השאר -כשאתה בן שתיים עשרה ההבטחה של 72 בתולות לא כל כך מפתה, נטייה או עניין זה עלול להציג אותי באור שלילי , של אדם אפל דיכאוני או פסימיסט, אני יכול להבין זאת, אבל אל דאגה העיסוק שלי במוות הוא מקצועי ואינו אישי, חשוב לי להבהיר זאת לפני שיבקשו ממני לפנות לטיפול פסיכולוגי :), חוץ מזה אני לא הייתי בלוויה או בבית עלמין כבר 17 שנים, גם לא של חבריי הילדות שלי, במבט לאחור אני חושב שזה היה נסיון -מאוד מוצלח- לשמור את עצמי רחוק מהעניין ולאות אותו דרך מסננת ולא באופן ישיר, אז אני יציג את הדימוי :

זה כבר כמה לילות שאני קם בשעות מאוד מוזרות של היום אך מאוד הגיוניות מספרית , התת מודע שלי מנסה לשדר לי משהו שאני לא מצליח להבין, וגם חלמתי אתמול, זה די אירוע בשבילי אני לא חולם, לא העזתי לחזור לישון זה די הפחיד אותי החלום הזה, קמתי התלבשתי ויצאתי מהבית עם כוס קפה וחפיסת סיגריות ביד, האויר בחוץ היה נקי וצח באופן מעיק, והשקט שמחלחל לתוך העצמות שלי די הפחיד אותי, היה נדמה לי שאין אחר מלבדי בעולם, משך זמן מה הסתובבתי במרכז העיר וניסיתי למצוא אדם אחר שיאשר לי שלא הגיע סוף העולם, לקח את כולם ושכח אותי לבד, זו הייתה שעת בוקר מאוד קרה ואפלה ,אור השמש בקושי בקע, הכל היה אפור דוחה, ואין צללים.

הגעתי לרחוב שמאי מכיכר ציון, הסכלתי על אריזות האבנים העשיות עץ שעתידי לגנוב מהאתר, לאחר שהעובדים יפרקו אותם ויוציאו מהם את הבשר שמחזיק את הצורה הקוביתית שלהן, ישבתי על אחת האריזות ולאט מאוד התחלתי לגעת בו זה היה עץ יבש גס ומלוכלך, לגמתי קפה שאפתי עשן ונרגעתי קצת, ברגע שהשרירים של כתפיי נרפו קצת הרגשתי שלושה מכות קור בחזה, זה היה יכול להפחיד אותי מאוד אילו זה היה כאב לא מוכר, הצלחתי להירגע וספגתי את הכאב, שיננתי כמה פסוקי קוראן ובירכתי את הרוחות והנשמות מסביבי בברכת שלום, דיברתי איתן קצרות.

לאחר שפתחתי את עיניי שהיו עצומות ללא ידיעתי הסתכלתי שוב על העיצים וראיתי אותם, הבנתי שהיו שם חיים קודם לכן שהיו טמונות בהן נשמות, ועכשיו הם מוטלים ברחוב כמו גופות לאחר טבח, מלאי פגמים חורי מסמרים וכדורים, נרקבות ומתרפקות לאיטן, זולפות מתוכן את החיים, מאבדות את הבשר והעור שמחזיק את צורתן והופכות לחלקים ולאובייקטים נפרדים, רחוב שמאי נראה לי פתאום כמו שדה קרב דומם, כמו רחוב עזתי לאחר ביקור ישראלי, האוויר הקר האור האפור שצבע את הכל והשקט מחריש האוזניים חיזקו את ריח המוות מסביבי, ואני עומד שם כאילו אינני הדברים קורים מעצמם הגופות נרקבות והעץ מתייבש שנייהם מאבדים את הנשמה שבהן, מאבדים את הבשר שנותן להן צורה, ונשאר רק חלקים שווים בצורתם

החומר- מקור





כחלק מפרויקט שיפור פני העיר ירושלים ופרויקט הרכבת הקלה החלו משאיות לפזר לאורך רח' יפו ורח' שמאי אריזות אבן ריצוף מסוג גרניט שרופה, אבן זו היא אבן גרניט שעוברת טיפול בחום קיצוני, דבר שגורם לשריפת השכבה החיצונית של האבן, בשל רמת הדחיסות הגבוהה של האבן היא נשרפת באופן אחיד, לאחר קירור מהיר מאוד מתקלפת השכבה השרופה בקלות ונחשף משטח מט מחוספס במראה אך עדיין נעים למגע, בשל תכונות אלו האבן היא אידאלית לריצוף מדרכות, אני אישית יכול להגיד שאני מעדיף אבן זו על פני אבן ירושלמית לריצוף מדרכות ובכלל, היא לא מחליקה בגשם ואינה אוגרת לכלוך, והיא גם שחורה מה שנותן קונטרסט ואמירה עיצובית ביקורתית מאוד יפה לבניינים הלבנים ביורשלים.
מה שעניין אותי באריזות אלו הוא לא המוצר, אלא החומר שממנו עשויה האריזה, אריזה זו נקראת בלשון העובדים "משטח",
עשויה עץ המחובר במסמרים, כשמו הוא משטח בגודל של 1.2 מטר על 1 מטר בגובהה של 0.2 מטר מהאדמה, צורה זו כמובן מתאימה לכלי השינוע שמוביל את המוצר מהמפעל למשאית ההובלה וממנה ליעד -מהמשאית לאתר הבנייה במקרה שלנו- העמסת המוצר על המשטחים היא לגובהה, "ערימת" המוצר יכולה להגיע לגובהה של 2 מטר, במקרה של ארגזי ירקות לדוגמה, ולכן יש צורך תמיד לחזק את הצורה עם חבלים או ניילון נצמד תעשייתי, אומנם משטחים אלו של האבנים הם יותר משוכללים, בדרך כלל קיים רק המשטח התחתון שעליו מעמסים את המוצר ואז עוטפים את הכל בחבלים או בניילון נצמד תעשייתי, במקרה של האבן דפנות עץ באות בנוסף לניילון ש"תופס" את המוצר, והניילון עצמו הופך למין ריפוד שמגן על האבן , דפנות אלו פחות מסייבים מהמשטח התחתון, ואני יציבים בצורתם בפני עצמם, האבן נותן את הייצוב העיקרי שלי האריזה המשטח התחתון נושא את העומס של האבן והדפנות מאגדות את הכל ביחד, אם לא הבנתם אז תקפצו לרחוב יפו יש מלא משטחים כאלה.





הסמוראי העיוור

כחלק מאותה שיח על ספונטאניות, שרון הזכיר את המהלכים קובעי הגורלות של מייק טייסון, אני לא מעריץ גדול של האיש -מוחמד עלי הוא הגדול ביותר לדעתי, אבל הדימוי ששרון נתן הוא בהחלט אחד כזה שאני יכול להתחבר איתו, תמיד הערצתי את היכולת של אומני הלחימה להיכנס ל STATE OF MIND שהוא שונה מזה שאני מכרים בחיי היום יום שלנו, תהליך קבלת ההחלטות במצבי לחץ הוא מדהים בעניי בעיקר בשל העובדה שזהו תהליך שלא נכנע לחוקי ההגיון או למוסכמות שאנו מכרים בדרך כלל, אקטים שהם חסרי כל הגיון אבל ברגע שהם קורים, בדיעבד, זה נראה כמו הדבר היחידי שהיה יכול לקרות, נדמה -לאחר מעשה- שזה הדבר הנכון ביותר לקרות, מכן אני מגיע למסקנה שאנו -אני לפחות- יכול להגיד\לתפוס או להגדיר אקט כספונטאני רק לאחר שהוא נהיה נחלת העבר .